רועי וסרשטיין ז"ל, בן 24 בנופלו, שירת כלוחם מילואים בחוליית פינוי רפואי בחטיבת 401, הותיר אחריו הורים וארבעה אחים. ב-30.7.25 רועי שם קץ לחייו, לאחר מעל ל-300 ימי מילואים. משפחתו וחבריו מספרים ששיתף באירועים קשים מימי המילואים, ואחרי שחזר, כבר לא היה אותו רועי.
עבד כמאבטח ואחראי משמרת בחטיבת יבשה ותעש, במקביל להיותו סטודנט להנדסה.
"אני עדיין זוכרת את המפגש הראשון עם רועי. אצלנו באתר אפשר לבשל ובאותו הערב הם הכינו דגים והוא ממש בכה מכמה שהיה לו חריף. הוא היה האחראי משמרת שלי וכולם אהבו אותו. מהאנשים שאין משהו רע להגיד עליהם – עם לב ענקי, אופטימי ותמיד דואג לכולם.
היה לנו נוהל שישי קבוע של להרים ארוחה עם דגים מרוקאים, הוא היה הולך לשוק ומביא את הדגים והחלה שאני אוהבת. הייתי מחכה למשמרות איתו ונוצרה חברות עמוקה." מספרת בגעגוע, רון טוחשניידר, מוקדנית באתר.
"הוא בחור מרשים וגדול, יוצא יחידה מובחרת. התרשמתי ממנו כבר מהמבט הראשון", מספר רן בן ברוך, אחראי אבטחה באלביט רמה"ש. "היה לו קור רוח יוצא דופן וראיתי את זה כשתפעל בשליטה מלאה שני אירועים מאוד מורכבים שהיו אצלנו באתר.
היה לו שקט מופלא שקונה אנשים ברגע. למרות שהיה נחבא אל הכלים, היה לו חיוך שמספר יותר ממה שאלף מילים יספרו. אהבנו אותו מאוד.
כשחזרנו שנינו מהמלחמה, הוא לא סיפר כלום ורק אחרי שנפל הבנו שהציל חיים של לוחמים רבים והיה בהמון אירועים קשים. היה בחור צנוע, שזו תכונה יפה אבל בסוף הייתה גם בעוכריו, כי לא פרק את הקשיים."
"רועי הוקפץ ב7.10, ראה ופינה הרבה גופות, גם של המפקד שלו, אלו מראות שכנראה לא הניחו לו…מאז שהלך התחושה מאוד קשה, קשה לי לבוא למשמרות בלעדיו, הכל מציף ומזכיר לי אותו. יש משהו בהתאבדות שקשה מאוד לקבל, יש לי רגשות אשמה שלא שמתי לב שהוא במצוקה." מספרת בכאב רון.
