אייל שומינוב ז"ל

אייל, בנם של אשר ופלורה, אח לעדן וניב. נולד והתחנך בכרמיאל. בסיום התיכון, קיבל מכתב ממשרד החינוך, על היותו מצטיין פריפריה, שהקנה לו את הזכות ללימודים באוניברסיטה חינם.

אייל בחר בשרות קרבי והתגייס כלוחם לחטיבת גבעתי. במהלך שירותו בגבול עזה, קיבל "מצטיין תעסוקה מבצעית בעזה". במהלך שירותו ברמת הגולן, קיבל 'תעודת הוקרה' על הובלת הפעילות המבצעית במרחב הגזרה. במהלך שירותו בגזרת יהודה ושומרון , מנע פיגוע משמעותי שתכננו  מחבלים, התראיין בערוצי תקשורת על הצלחת המבצע בפיקודו.

אייל היה אינטלקטואל, שחיפש את "האמת המוחלטת", לכן התעניין בתחומים שונים: פילוסופיה, מורשת, ציונות, היסטוריה, שואה, משפטים, כלכלה, תורה, גמרה ועוד, קראה מעל 350 ספרי לימוד בתחומים אלו, בנה את אולמות התוכן שלו וכך דרש גם מאחרים. בתקופת השרות סיים בהצטיינות את כל ההכשרות, החל מקורס חובשים עד קורס מ"פ.

עם פרוץ המלחמה ב.7.10 אייל נלחם פנים אל פנים עם מחבלים, נפצע מקליע בידו ומרסיסי רימון ברגלו. הוא חבש את עצמו והמשיך בקרב, כשפינה את חבריו הפצועים לבית חולים, קיבל טיפול רפואי וסירב להתאשפז, חזר שוב דרומה כדי להמשיך בקרב.

בכניסה לעזה, אייל פנה לפלוגה ואמר: "העם נמצא במצב חרום, זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! לנו יש משימה הכי חשובה לנצח את האויב, אין זכות גדולה יותר מלהביא נחת ורווחה לעם שלנו. זה ייקח חודש, חודשיים, שנתיים, כמה שצריך, מכאן נצא חזקים יותר גם אנחנו וגם העם כולו. זאת שליחות לאומית, ואנחנו נכנסים לדפי ההיסטוריה, זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים וילדים שצריכים לחזור הביתה."

ששאלו אותו במלחמה "מה שלומך?", אייל השיב: "שלומי כשלום עמי!"

"אין יותר אייל שומינוב! אייל שומינוב – עם כל החשבונות הפרטיים שלו – לא קיים עכשיו! אני עכשיו חלק מהעם שלי, העם כולו נמצא במצב חירום, והדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זה להילחם עבור העם שלי! רק עם סוף הלחימה, לאחר הניצחון בקרב, 'אייל שומינוב' יחזור.

אייל היה מפקד נערץ, חכם ומקצועי, שהוביל את פלוגתו בעוז, בגבורה וענווה, ללא פשרות לבטיחות חייליו, למעשה היה ההרוג הראשון בפלוגה. אייל היה אמור להשתחרר בינואר 24, האריך את שירותו עקב המלחמה מתוך תפיסה ש: "כל עוד צריך אותי, אני פה!"

ממכתבו האישי: "אני מאוד גאה ליפול על המדינה האהובה שלנו, אם אין ערך על מה לתת את החיים, לחיים עצמם אין ערך!"