אליאב-אליהו חיים כחלון ז"ל

בן יוכבד ודוד. אליאב נולד בצפת ביום י"ד בסיוון תשנ"ב (15.6.1992). ילד שלישי במשפחה ולו שבעה אחים ואחיות: שלמה, ורדית, אתי, הודיה, נועם, גלאור ובניה.ביום 2.8.2011 התגייס אליאב לצה"ל. הוא שירת בחיל חימוש במסגרת חטיבת שריון שבע.בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. אליאב נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום א' באב תשע"ד (28.7.2014).אליאב היה בן עשרים ושתיים בנפלו. אחרי נפילתו הועלה אליאב לדרגת סמל ראשון.

הקדשות וזיכרונות

כתיבת הקדשה אישית לזכר

אליאב-אליהו חיים

ז"ל

תאריך הנפילה: 

תגובה אחת

  1. חלפו כבר כמעט 10 שנים, בהן הייתה בקרבי ציפייה להשלמה.
    חשבתי, כך כולם אמרו לי, שככל שחולף הזמן הלב מתרפא ולומדים לחיות לצד האובדן.
    אז לצערי הזמן לימד אותי שהגעגוע כואב ושורט את הנשמה. הזמן לימד אותי שגם ללא כל הכנה פתאום זולגת לה דמעה, פתאום דברים קטנים מעלים את זכרונך, ואני אחותך נאבקת בחבישת עוד מסכה.
    השנה הכאב עצום במיוחד, בכל יום כמעט מצטרפים למשפחתנו עוד אחים ואחיות, בני דודים ובנות דודות, הורים חדשים ואפילו ילדים, מדינה שכולה, מדממת וכאובה, משפחה אחת שלצערנו רק גדלה!
    בצער רב נשמעות המילים "הותר לפרסום" והחבטה בלב כל כך קשה!! באותם רגעים ההבזקים עולים, התמונות מאותו היום, הפרצופים, הרחמים… הצעקות והכאב נשמעים, אבל רגע איפוס ומיד חוזרים, מנסים לשמור על שפיות ושגרה, מנגבים דמעות, מעלים חיוכים ומתפללים שאחרים לא ישימו לב למה שמתרחש בתוך הלב, בפנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Favorite
49

הקדשות וזיכרונות

כתיבת הקדשה אישית לזכר

אליאב-אליהו חיים

ז"ל

תאריך הנפילה: 

תגובה אחת

  1. חלפו כבר כמעט 10 שנים, בהן הייתה בקרבי ציפייה להשלמה.
    חשבתי, כך כולם אמרו לי, שככל שחולף הזמן הלב מתרפא ולומדים לחיות לצד האובדן.
    אז לצערי הזמן לימד אותי שהגעגוע כואב ושורט את הנשמה. הזמן לימד אותי שגם ללא כל הכנה פתאום זולגת לה דמעה, פתאום דברים קטנים מעלים את זכרונך, ואני אחותך נאבקת בחבישת עוד מסכה.
    השנה הכאב עצום במיוחד, בכל יום כמעט מצטרפים למשפחתנו עוד אחים ואחיות, בני דודים ובנות דודות, הורים חדשים ואפילו ילדים, מדינה שכולה, מדממת וכאובה, משפחה אחת שלצערנו רק גדלה!
    בצער רב נשמעות המילים "הותר לפרסום" והחבטה בלב כל כך קשה!! באותם רגעים ההבזקים עולים, התמונות מאותו היום, הפרצופים, הרחמים… הצעקות והכאב נשמעים, אבל רגע איפוס ומיד חוזרים, מנסים לשמור על שפיות ושגרה, מנגבים דמעות, מעלים חיוכים ומתפללים שאחרים לא ישימו לב למה שמתרחש בתוך הלב, בפנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נזכור ונשתף...

.

דילוג לתוכן