בנימין דסטאו גנסה ז"ל עובד אלביט

בנימין דסטאו נגוסה ז"ל, רס״ר (במיל׳) לוחם בגדוד בצנחנים 146, חטיבת 226. בן 28 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים ואחיות. עבד כמאבטח באתר רחובות בחטיבת מודיעין ול"א.

היה בן משפחה מסור, מלא בשמחת חיים, בעל חיוך כובש וחוש הומור משובח.

"אני זוכר את הרגע שהגיע לראיון עבודה, התיישב בכיסא בביטחון, כאילו הוא בבית והרגשתי שאנחנו מכירים כבר הרבה מאוד זמן. החיבור שלו לאנשים היה מיידי והייתה לו נוכחות חזקה במיוחד כשנכנס לחדר". מספר משה לוי, מנהלו הישיר ורכז אבטחה פיזית.

"הוא תמיד היה עם חיוך על הפנים – בגשם זלעפות, בימים מורכבים, בלילה או על הבוקר. מצד אחד הוא היה מאבטח מקצועי, מדויק ובלי טעויות ומצד שני, השטותניק, זה שמעיר את כולם כשהם מתעייפים במשמרת ומצחיק אותם. בני עבר מבית שמש, שם גדל, לרחובות – בשל התפקיד ובשל לימודים לתואר הנדסאי מכונות במכללת אורט, וסיפר שהמקום הפך מהר מאוד לבית עבורו.

הוא מאוד אהב לעבוד, התנדב להחליף חברים ללא כל תמורה וסיפר שמשפחתו תמיד אמרה לו שהוא 'מכור לעבודה'. אפילו כשחזר ממילואים, הוא אף פעם לא ניצל את כל החופשה אלא חזר במהירות לאתר. ארבעה ימים לפני שנפל, היינו בחתונה של אחד מהצוות ובני כמו בני, הפך עולמות כדי לצאת לחתונה. כשדיבר על המילואים, היה ללא חששות, ידע שיעשה את זה על הצד הטוב ביותר וכמו כל דבר שעשה עשה אותו עם חיוך."

"הוא היה איש של אנשים ושל משפחה, מהאנשים הנדירים האלו שתמיד במרכז, הדבק של החבר'ה – זה שמזמין למפגשי ערב אצלו ויוזם שיחות וידאו מצחיקות באמצע משמרת", מספר יוסי טגניה, מאבטח באתר רחובות.

"אפילו ברגעים האחרונים בחייו הוא חשב קודם על החברים לצוות – היו שני פיצוצי אמל"ח, מהפיצוץ הראשון בני נפצע קל, אז הוא החליט להוריד את השכפ"ץ כדי להיות יעיל יותר ולעזור לחברים שנפצעו, ואז היה עוד פיצוץ – אותו בני כבר לא שרד.

כששמעתי על נפילתו, הרגשתי כזאת תחושת פספוס וישר אמרתי לאשתי בדמעות: "רציתי עוד מבני, זה היה קצר מדי, לקחו לנו אותו מוקדם מדי." מספר בכאב יוסי.