סא"ל במיל' אלון שוויצר, עבד כמטיס חוץ באגף תפעול מל"ט. בן 55 בנופלו.
בנם של אברהם וברוריה, בעלה של קרין ואבא של מיקה, רום ואדם.
בלט והצטיין בכל, איש רגיש עם לב גדול, שתמיד שם את האחר לפני עצמו. המשתף והמקשיב האולטימטיבי כאדם, כאבא, כחבר, כמנהל וכעובד.
"אנחנו מכירים כמעט 30 שנה. אלון גייס אותי לאלביט. שנינו הרצליינים, אז בילינו לא מעט שעות יחד בדרכים.
הוא היה מקצוען אמיתי, לקח הכל ברצינות ובתחושת אחריות גדולה לעבודה ולמקצוע ובלט במסירותו כאיש מקצוע וכאיש משפחה" מספר בכאב תומר עירון, מטיס חוץ.
"מעבר לעצבות שהוא לא איתנו, הוא השאיר כ"כ הרבה זיכרונות טובים. בכל שיחה עליו אני מתמלא ברגשות חיוביים" , אומר עודד גשוינדמן, מטיס חוץ שעבד תחת אלון.
"אלון קיבל אותי לעבודה והיה המנהל שלי יותר מעשור. תמיד בעשייה, תמיד עם יד על הדופק, תמיד דאג לעבודה, למילואים ולמשפחה והכול במקביל.
שוייצר הכיר לי את עולם הגלישה האווירית, היה אלוף הארץ ומנהל מועדון גלישה. הוא ליווה אותי בכל שלב – מהטיסות הראשונות, דרך התייעצויות על הציוד, ועד לימוד טקטיקות דאיה שהובילו גם אותי להיות אלוף הארץ. בזכותו זכיתי לליווי הכי שווה שיש."
"היה אדם חיובי שלא הכיר את המילה 'לא', איש של כן. עם המון חוכמת חיים, שעשה דברים מדהימים. בנה בית במו ידיו והיה טוב בכל מה שנגע", מוסיף תומר.
"הוא היה כמו אח גדול בשבילי, דאג לי בהכל. אני נזכר בנו יושבים במגידו שעות ומדברים על החיים, על זוגיות, על הכול. הוא היה ספורטאי, מצליח, כל מי שסביבו מרגיש את אותה תחושת פספוס כואבת." מסכם עודד בעצב.
