מרדכי חיים אמויאל ז"ל

מרדכי חיים אמויאל ז"ל, רס"ב (במיל') לוחם בגדוד 222, חטיבת כרמלי, בן ארבעים ושתיים בנופלו. הותיר אחריו אישה, שישה ילדים, הורים ושלושה אחים. עבד כמתפעל פרויקטים בשרשרת האספקה באגף הנדסה, בחטיבת מודיעין ול"א.

היה איש משפחה שאהב את החיים, עובד מסור, מקצועי ומוערך ואיש של נתינה, תרומה ועשייה התנדבותית.

"אני עדיין זוכר את היום שהוא הגיע אלינו – הוא היה דתי כמוני ומיד התחברנו. אבל זאת לא הייתה חוכמה גדולה כי מורדי היה אדם שמתחבר ישר לכולם. בולט, עוזר, מדבר בגובה העיניים וכוכב אמיתי." מספר שי חדד, פלנר בשרשרת האספקה וקולגה.

"הוא היה הרוח החיה פה והצליח להיכנס לכל אחד ללב. איש של נתינה תמידית, גם ברמה המקצועית וגם באישית. האיש מאחורי מפגשי הקפה וכמה אני מתגעגע לשמוע אותו אומר – 'הכנתי לך קפה, בוא'.

הוא היה מקצוען, טכנולוגי, יסודי ומעמיק ובגלל שכל כך העמיק וחקר את המערכת כולם התייעצו איתו. כשהיה במילואים היו אומרים – 'צריך לחכות שמורדי יחזור'…עד היום אין לו תחליף כי אף אחד לא העמיק במערכת כמוהו.

היה אידיאולוג אמיתי, מעורב בקהילה, התנדב בכמה מקומות, פעיל בבית הכנסת ולצד זה איש משפחה. הוא הקפיד על דייט שבועי עם אשתו ועל לימודי-בוקר עם ילדיו על כוס שוקו – מורדי תמיד מצא זמן לחיות בכמה עולמות במקביל.

נפגשנו בפעם האחרונה במשרד, הוא קיבל צו 8, מיד היה ברור לו שהוא מתייצב ונפרדנו בחיבוק גדול. בערב נפילתו אמרתי לאשתי שאני צריך, כרגיל, להתייעץ איתו על כוס קפה ואז קיבלתי את הטלפון הנורא.

הצוות והקולגות קיבלו את הבשורה מאוד מאוד קשה, הוא השאיר פה במסדרונות כאב וגעגוע עצום.

ישבנו בחדרים צמודים והפריד בינינו רק קיר זכוכית, עד עכשיו החדר שלו סגור, החפצים שלו עומדים במקומם ולצידם דגל ישראל וזאת תזכורת יומיומית וכואבת שהוא לא יחזור.
הוא שלח אלי מעזה סרטון שלו מנגן על חליל מול הים, גם שם עמד במילים שכל כך האמין בהן: 'החיים הם זכות, תחיו עם משמעות'".