דותן בן טור ז"ל

בנם הבכור של לאה וגלעד. נולד ביום ז' באדר א' תשל"ו (8.2.1976) בחיפה. אח לאורי, שירי ואיריס.

דותן גדל והתחנך בחיפה. מכיתה א' עד י"ב למד בבית הספר הריאלי העברי בעירו.

קיווה לשירות משמעותי ומאתגר ביחידה קרבית, ואכן באוגוסט 1994, זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "צבר" של חטיבת "גבעתי" בחיל הרגלים. עם יחידתו שירת לסירוגין בגזרות דרום לבנון ועזה, וכן עבר קורס מ"כים (מפקדי כיתה) וקורס סמלים.

במהלך השירות הצבאי השתתף במארבים ובהיתקלויות עם מחבלים, ובכמה מהם בדרום לבנון נפצעו ונהרגו חברים מיחידתו. באחת הפעולות עזר הכוח שלו בחילוץ ובפינוי של פצועים והרוגים, אחד מהם חברו הקרוב, ודותן הוא שפינה אותו.

אירועים קשים אלה ונוספים הותירו טראומה בנפשו הרְגישה, ולאחר שחרורו הוכר כנכה צה"ל.

אחרי סיום שירותו הצבאי למד לשני תארים אקדמיים באוניברסיטת חיפה וסיים את לימודיו בהצלחה – תואר ראשון במוזיקה וחינוך ותואר שני בפסיכולוגיה טיפולית (פסיכותרפיה).

עם סיום לימודי התואר השני החל לעסוק בטיפול. כפסיכותרפיסט עזר במיוחד לילדים ולבני נוער במצוקה שנפלטו מבתיהם.

בהמשך התקבל ללימודי דוקטורט במדעי המוח, אך חלומו להגשימם נגדע.

דותן הקים משפחה. היה אב מהחלומות לבתו אנה ולאחיה נליאן, אף שלא היה אביו הביולוגי. את כל כולו הקדיש לזמן איכות אמיתי עימם: בסבלנות, עם נחת רוח והכלה ובלי הסחות דעת ישב עימם לדבר ולשחק על השטיח או על הדשא בפארק, לימד אותם והקריא להם סיפורים. בשלווה פתר כל בעיה ומעולם לא הרים את קולו עליהם.

הוא ניחן בכישרון מוזיקלי – מלבד היותו מתופף מצוין ניגן בגיטרה, באורגן ובכלי נגינה מיוחדים אחרים והקים להקה עם חבריו. תופף באנסמבל הרוק של החוג למוזיקה באוניברסיטת חיפה (מופע הסיום בשנת 2013 ניתן לצפייה באתר "יוטיוב"). את רוב ידיעותיו במוזיקה למד בעצמו, ולתחביב זה ייעד חדר בביתו, שבו שהה לעיתים קרובות, הִרבה לנגן והאזין למגוון סגנונות.

כן הפגין כישרון כתיבה וכתב שירים מקוריים. באתר "במה חדשה" העלה כמה שירים פרי עטו, בין היתר השיר "מה עכשיו?": "הפעם הקודמת נמחקה / עכשיו זה עכשיו, זה פה ועכשיו. // לא כדאי לעשות תוכניות, / העתיד לא מבטיח לקרות / אבל אף אחד לא עוצר / מעניין אם למישהו אכפת // העתיד ספקולטיבי. העבר הוא זיכרון נשכח / מה שיש לכם ביד הוא ההווה. / עכשיו לכו תישנו על זה. // זה מכה בפנים, זה איתי כל שנייה / העכשיו הוא כאן ועכשיו // אולי בכל זאת יגיע מחר טוב יותר / בטוח שהיה נורא / אבל מה שנשאר זה עכשיו. // בהווה מתהווה הוויה מופלאה / שעכשיו בלתי נתפש כבר פועל / הנה – עכשיו, ברגע זה ממש / העכשיו הגיע / ולא על מנת להישאר // אתם עוד תתגעגעו אליו כרגיל".

דותן, אוהב אדם, זן נדיר בטוב ליבו וביכולת הנתינה האינסופית שלו, היה הראשון לעזור לבני משפחתו ולחבריו ותמיד נענה בחיוב לכל בקשה. את עצמו שם בצד לטובת הזולת. שנינות, חוש הומור ונועם הליכות אפיינו אותו אף הם.

בשנת 2016 הצטרף לעמותת "אחים לחיים", התומכת בלוחמי צה"ל שנפצעו במהלך פעילות מבצעית. לאורך כל השנים נשא עימו את המראות הקשים מהשירות הצבאי, עד שאלה הכריעו אותו.

דותן בן-טור נפטר ביום י"ט בחשוון תשפ"ג (13.11.2022). בן ארבעים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "שדה יהושע" בחיפה. הותיר ילדים, הורים, אח ושתי אחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו ציור של מערכת תופים ואת הכיתוב: "גיבור אהוב שלנו, אציל נפש, סמל לאהבת האדם, אב מופלא לילדיך, שהיו תמצית האושר שלך. נעימת חייך הופסקה, בעל כורחך, בדמי ימיך. במותך האור בליבנו כבה. הכאב שבחסרונך והגעגועים העזים ילוו את חיינו לנצח. דמך זועק מן האדמה".

כתבו הוריו: "עם כל ההצלחות והיכולות המופלאות שלו, ההישג של חייו היה ילדיו. זה היה החלום שלו, וכשהוא התגשם, ילדיו היו מושא גאוותו וכל עולמו. דותן הלך לעולמו … והותיר את כולנו המומים ושבורים".

באפריל 2023 התקיים לזכרו טורניר של קבוצת הכדורגל שאהד, "בית"ר נורדיה ירושלים". באותו החודש, ביום הזיכרון הממלכתי הראשון לאחר פטירת דותן, קיימה עמותת "אחים לחיים" טקס מרגש בנוכחות בני משפחתו, שהדליקו לפיד לזכרו.